קיפל

Hebrew

Etymology

Root
ק־פ־ל (q-p-l)

From the root ק־פ־ל (k-p-l).

Verb

קיפל / קִפֵּל • (kipél) (pi'el construction)

1. (transitive) To fold (something); to fold (something) up.

Conjugation

Conjugation of קיפל / קִפֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְקַפֵּל action noun: קיפול / קִפּוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קיפלתי / קִפַּלְתִּי		קיפלנו / קִפַּלְנוּ
	second	קיפלת / קִפַּלְתָּ	קיפלת / קִפַּלְתְּ	קיפלתם / קִפַּלְתֶּם	קיפלתן / קִפַּלְתֶּן
	third	קיפל / קִפֵּל	קיפלה / קִפְּלָה	קיפלו / קִפְּלוּ
present		מְקַפֵּל	מְקַפֶּלֶת	מְקַפְּלִים	מְקַפְּלוֹת
future	first	אֲקַפֵּל		נְקַפֵּל
	second	תְּקַפֵּל	תְּקַפְּלִי	תְּקַפְּלוּ	תְּקַפֵּלְנָה1
	third	יְקַפֵּל	תְּקַפֵּל	יְקַפְּלוּ	תְּקַפֵּלְנָה1
imperative		קַפֵּל	קַפְּלִי	קַפְּלוּ	קַפֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.