קיבע

Hebrew

Root
ק־ב־ע (q-b-ʿ)

Verb

קִיבֵּעַ / קִבֵּעַ • (kibéa') (pi'el construction, passive counterpart קובע / קֻבַּע)

1. to stabilise, to reinforce
2. (medicine) to splint, to set (a wounded leg or arm)

Conjugation

Conjugation of קיבע / קִבֵּעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְקַבֵּעַ action noun: קיבוע / קִבּוּעַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קיבעתי / קִבַּעְתִּי		קיבענו / קִבַּעְנוּ
	second	קיבעת / קִבַּעְתָּ	קיבעת / קִבַּעְתְּ	קיבעתם / קִבַּעְתֶּם	קיבעתן / קִבַּעְתֶּן
	third	קיבע / קִבֵּעַ	קיבעה / קִבְּעָה	קיבעו / קִבְּעוּ
present		מְקַבֵּעַ	מְקַבַּעַת	מְקַבְּעִים	מְקַבְּעוֹת
future	first	אֲקַבֵּעַ		נְקַבֵּעַ
	second	תְּקַבֵּעַ	תְּקַבְּעִי	תְּקַבְּעוּ	תְּקַבַּעְנָה1
	third	יְקַבֵּעַ	תְּקַבֵּעַ	יְקַבְּעוּ	תְּקַבַּעְנָה1
imperative		קַבֵּעַ	קַבְּעִי	קַבְּעוּ	קַבַּעְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.