קטף

Hebrew

Root
ק־ט־ף (q-ṭ-p)
3 terms

Verb

קָטַף • (katáf) (pa'al construction)

1. to pick; to pluck (flowers, fruit, etc.)

Conjugation

Conjugation of קָטַף (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לקטוף / לִקְטֹף
		action noun		קְטִיפָה
		passive participle		קָטוּף
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	קָטַפְתִּי		קָטַפְנוּ
	second	קָטַפְתָּ	קָטַפְתְּ	קְטַפְתֶּם1	קְטַפְתֶּן1
	third	קָטַף	קָטְפָה	קָטְפוּ
present		קוֹטֵף	קוֹטֶפֶת	קוֹטְפִים	קוֹטְפוֹת
future	first	אקטוף / אֶקְטֹף		נקטוף / נִקְטֹף
	second	תקטוף / תִּקְטֹף	תִּקְטְפִי	תִּקְטְפוּ	תקטופנה / תִּקְטֹפְנָה2
	third	יקטוף / יִקְטֹף	תקטוף / תִּקְטֹף	יִקְטְפוּ	תקטופנה / תִּקְטֹפְנָה2
imperative		קטוף / קְטֹף	קִטְפִי	קִטְפוּ	קטופנה / קְטֹפְנָה2

¹ Pronounced קָטַפְתֶּם and קָטַפְתֶּן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.