קודש

Hebrew

Root
ק־ד־שׁ (q-d-sh)
10 terms

Etymology

From Proto-Semitic *q-d-š (“holy, sacred”), see also Arabic ق د س (q d s, “untouched, free, holy”). More at Q-D-Š.

Pronunciation

• (verb)
  • (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /kuˈdaʃ/
• (noun)
  • (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈko.deʃ/

Verb

קודש / קֻדַּשׁ • (kudásh) (pu'al construction, active counterpart קידש / קִדֵּשׁ)

1. to be sanctified

Conjugation

Conjugation of קודש / קֻדַּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	קודשתי / קֻדַּשְׁתִּי		קודשנו / קֻדַּשְׁנוּ
	second	קודשת / קֻדַּשְׁתָּ	קודשת / קֻדַּשְׁתְּ	קודשתם / קֻדַּשְׁתֶּם	קודשתן / קֻדַּשְׁתֶּן
	third	קודש / קֻדַּשׁ	קודשה / קֻדְּשָׁה	קודשו / קֻדְּשׁוּ
present		מקודש / מְקֻדָּשׁ	מקודשת / מְקֻדֶּשֶׁת	מקודשים / מְקֻדָּשִׁים	מקודשות / מְקֻדָּשׁוֹת
future	first	אקודש / אֲקֻדַּשׁ		נקודש / נְקֻדַּשׁ
	second	תקודש / תְּקֻדַּשׁ	תקודשי / תְּקֻדְּשִׁי	תקודשו / תְּקֻדְּשׁוּ	תקודשנה / תְּקֻדַּשְׁנָה1
	third	יקודש / יְקֻדַּשׁ	תקודש / תְּקֻדַּשׁ	יקודשו / יְקֻדְּשׁוּ	תקודשנה / תְּקֻדַּשְׁנָה1
imperative		—	—	—	—1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Noun

קודש / קֹדֶשׁ • (kódesh) m [pattern: קֹטֶל]

1. sanctity, holiness

Usage notes

With a pronominal suffix it is usually equivalent to the English adjective holy, as in Psalm 47:9 אֱלֹהִים יָשַׁב  עַל־כִּסֵּא קׇדְשׁוֹ (God is seated on His holy throne).

Declension

Declension of קודש / קֹדֶשׁ

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	קודש / קֹדֶשׁ	first	קודשי / קׇדְשִׁי		קודשנו / קׇדְשֵׁנוּ
	definite	הקודש / הַקֹּדֶשׁ	second	קודשך / קׇדְשְׁךָ	קודשך / קׇדְשֵׁךְ	קודשכם / קׇדְשְׁכֶם	קודשכן / קׇדְשְׁכֶן
	construct	קודש־ / קֹדֶשׁ־	third	קודשו / קׇדְשׁוֹ	קודשה / קׇדְשָׁהּ	קודשם / קׇדְשָׁם	קודשן / קׇדְשָׁן

Derived terms

• ארון קודש / אֲרוֹן קֹדֶשׁ (arón kódesh)
• קודש הקודשים
• רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (rúakh hakódesh, rūaḥ haqqōḏeš)