ציית

Hebrew

Root
צ־י־ת (ts-y-t)
1 term

Verb

צִיֵּת / ציית • (tsiyét) (pi'el construction)

1. to obey

Conjugation

Conjugation of ציית / צִיֵּת (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְצַיֵּת
		action noun		צייות / צִיּוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	צייתתי / צִיַּתִּי		צייתנו / צִיַּתְנוּ
	second	צייתת / צִיַּתָּ	צייתת / צִיַּתְּ	צייתתם / צִיַּתֶּם	צייתתן / צִיַּתֶּן
	third	ציית / צִיֵּת	צייתה / צִיְּתָה	צייתו / צִיְּתוּ
present		מְצַיֵּת	מְצַיֶּתֶת	מְצַיְּתִים	מְצַיְּתוֹת
future	first	אֲצַיֵּת		נְצַיֵּת
	second	תְּצַיֵּת	תְּצַיְּתִי	תְּצַיְּתוּ	תְּצַיֵּתְנָה1
	third	יְצַיֵּת	תְּצַיֵּת	יְצַיְּתוּ	תְּצַיֵּתְנָה1
imperative		צַיֵּת	צַיְּתִי	צַיְּתוּ	צַיֵּתְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.