פוּפֵילוּ

Judeo-Italian

Verb

פוּפֵילוּ (pupelu) m

1. Alternative form of פוּפֵילוֹ (pupelo)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 12, leaf 1, lines 26–28:

     קֵי יִיטִי מוֹ אַה לוּ לוּקוֹ מִיאוֹ קֵי אִין שִילוֹ קֵי אַלְבֵירְגַאיִי לוּ נוּמוֹ מִיאוֹ לַה אִין פְרִימַה אֵי וֵידִיטִי קוּוֵילוֹ קֵי פֵֿיצִי אַה אֵיסוֹ פֵיר מַאלוֹ דֵי לוּ פוּפֵילוּ מִיאוֹ יִשְרַﭏ׃ (Judeo-Roman)

     qe yiti mo ʾah lu luqo miʾo qe ʾin šilo qe ʾaləberəgayi lu numo miʾo lah ʾin pərimah ʾe vediti quvelo qe p̄eṣi ʾah ʾeso per malo de lu pupelu miʾo yišəraʾel.

     /Che jiti mo a lu luco mio che in Šilo, che albergaji lu numo mio là in prima, e vediti quello che feci a esso, per malo de lu pupelu mio Yišəraʾel./

     Now go to my place that [is] in Shiloh, where I caused my name to dwell at first, and see what I did to it, for [the] wickedness of my people Israel.