פֿוּקוֹ

Judeo-Italian

Etymology

Inherited from Classical Latin focus (“fireplace, hearth; (Late Latin) fire”).

Noun

פֿוּקוֹ (p̄uqo /fuco/) m

1. fire (instance of fire)
   • 16^th century, “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים (incomplete manuscript), chapter 7, verse 18, archived as part of the National Library of Israel's catalogue:

     לִי פִֿילְייוּלִי קוֹלְײֵנוֹ לֵינִי אֵי לִי פַאטֵירִי אַצֵינֵינוֹ לוּ פֿוּקוֹ אֵי לִי פֵֿימֵינִי אַמַאסֵינוֹ מַאסַה פֵיר פַֿארֵי נֵיווּלִי אַה אוֹפֵירַה דֵי לִי צֵילִי אֵי מֵישַאנוֹ מֵישַאמֵינְטִי אַה דֵיאִי אַלְטֵירִי (Judeo-Roman)

     Li p̄iləyyuli qoləyyeno leni ʾe li paʾṭeri ʾaṣeneno lu p̄uqo, ʾe li p̄emeni ʾamaʾseno maʾsah per p̄aʾre nevuli ʾah operah de li ṣeli, ʾe mešaʾno mešaʾmenəṭi ʾah deʾi ʾaləṭeri

     /Li figliuli coglieno leni, e li pateri accenneno lu fuco, e li femmeni ammasseno massa per fare nevuli a opera de li celi, e mesciano mesciamenti a dei alteri/

     The children [are] gathering wood, and the fathers kindling the fire, and the women kneading the dough, to make cakes to the sky, and [are] pouring out drink offerings to other gods