עקף

Hebrew

Root
ע־ק־ף (ʿ-q-p)

Verb

עָקַף • (akáf) (pa'al construction, passive counterpart נֶעֱקַף)

1. to overtake, bypass
2. to skirt, avoid, evade

Conjugation

Conjugation of עָקַף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לעקוף / לַעֲקֹף action noun: עֲקִיפָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	עָקַפְתִּי		עָקַפְנוּ
	second	עָקַפְתָּ	עָקַפְתְּ	עֲקַפְתֶּם1	עֲקַפְתֶּן1
	third	עָקַף	עָקְפָה	עָקְפוּ
present		עוֹקֵף	עוֹקֶפֶת	עוֹקְפִים	עוֹקְפוֹת
future	first	אעקוף / אֶעֱקֹף		נעקוף / נַעֲקֹף
	second	תעקוף / תַּעֲקֹף	תַּעַקְפִי	תַּעַקְפוּ	תעקופנה / תַּעֲקֹפְנָה2
	third	יעקוף / יַעֲקֹף	תעקוף / תַּעֲקֹף	יַעַקְפוּ	תעקופנה / תַּעֲקֹפְנָה2
imperative		עקוף / עֲקֹף	עִקְפִי	עִקְפוּ	עקופנה / עֲקֹפְנָה2
notes		Pronounced עָקַפְתֶּם and עָקַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.