עילף

Hebrew

Root
ע־ל־ף (ʿ-l-p)
4 terms

Verb

עילף / עִלֵּף • (iléf) (pi'el construction)

1. to cause to faint or otherwise lose consciousness; to knock out

Conjugation

Conjugation of עילף / עִלֵּף (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְעַלֵּף
		action noun		עילוף / עִלּוּף
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	עילפתי / עִלַּפְתִּי		עילפנו / עִלַּפְנוּ
	second	עילפת / עִלַּפְתָּ	עילפת / עִלַּפְתְּ	עילפתם / עִלַּפְתֶּם	עילפתן / עִלַּפְתֶּן
	third	עילף / עִלֵּף	עילפה / עִלְּפָה	עילפו / עִלְּפוּ
present		מְעַלֵּף	מְעַלֶּפֶת	מְעַלְּפִים	מְעַלְּפוֹת
future	first	אֲעַלֵּף		נְעַלֵּף
	second	תְּעַלֵּף	תְּעַלְּפִי	תְּעַלְּפוּ	תְּעַלֵּפְנָה1
	third	יְעַלֵּף	תְּעַלֵּף	יְעַלְּפוּ	תְּעַלֵּפְנָה1
imperative		עַלֵּף	עַלְּפִי	עַלְּפוּ	עַלֵּפְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.