עורר

Hebrew

Root
ע־ו־ר (ʿ-w-r)
9 terms

Verb

עוֹרֵר • (orer) (pi'el construction)

1. (transitive) to wake up
2. to rouse
3. to arouse

Conjugation

Conjugation of עוֹרֵר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְעוֹרֵר
		action noun		עִירוּר
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	עוֹרַרְתִּי		עוֹרַרְנוּ
	second	עוֹרַרְתָּ	עוֹרַרְתְּ	עוֹרַרְתֶּם	עוֹרַרְתֶּן
	third	עוֹרֵר	עוֹרְרָה	עוֹרְרוּ
present		מְעוֹרֵר	מְעוֹרֶרֶת	מְעוֹרְרִים	מְעוֹרְרוֹת
future	first	אֲעוֹרֵר		נְעוֹרֵר
	second	תְּעוֹרֵר	תְּעוֹרְרִי	תְּעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה1
	third	יְעוֹרֵר	תְּעוֹרֵר	יְעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה1
imperative		עוֹרֵר	עוֹרְרִי	עוֹרְרוּ	עוֹרֵרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (arouse): דִּרְבֵּן