סר

Hebrew

Etymology 1

Root
ס־ו־ר (s-w-r)
3 terms

Verb

סָר • (sar) (pa'al construction) (intransitive)

1. to turn, to turn aside
2. (Biblical Hebrew) to depart

Conjugation

Conjugation of סָר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לָסוּר
		action noun		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	סַרְתִּי		סַרְנוּ
	second	סַרְתָּ	סַרְתְּ	סַרְתֶּם	סַרְתֶּן
	third	סָר	סָרָה	סָרוּ
present		סָר	סָרָה	סָרִים	סָרוֹת
future	first	אָסוּר		נָסוּר
	second	תָּסוּר	תָּסוּרִי	תָּסוּרוּ	תסורנה / תָּסֹרְנָה1
	third	יָסוּר	תָּסוּר	יָסוּרוּ	תסורנה / תָּסֹרְנָה1
imperative		סוּר	סוּרִי	סוּרוּ	סורנה / סֹרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H5493 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Etymology 2

Root
ס־ר־ר (s-r-r)
2 terms

Adjective

סַר • (sár) (feminine סַרָה, masculine plural סַרִים, feminine plural סַרוֹת)

1. angry, implacable, resentful, stubborn, sullen.

Persian

Noun

סר • (sar)

1. Judeo-Persian spelling of سر (sar).
   • 1600s, Elisha ben Shmūel, translated by Dalia Yasharpour, The Prince and the Sufi: The Judeo-Persian Rendition of the Buddha Biographies, Brill, published November 9, 2020:

     סר אפֿראז המה פייגֿמבראן בוד
     המישה בא מלאייך המזבאן בוד

     sar-e afrâd-e hame peyğambarân bud
     hamiše bâ malâyek hamzabân bud

     He was the head of all the prophets,
     Always in agreement with the angels.