סוּפְֿלֵיטוֹ

Judeo-Italian

Etymology

Compare Italian soffietto and French soufflet.

Noun

סוּפְֿלֵיטוֹ (sup̄əleṭo /suffletto/) m

1. bellows (air blower)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 6, verse 29, leaf 1, lines 2–3:

     סֵי סְטֵירִינַאווֹ סוּפְֿלֵיטוֹ דֵי פֿוּקוֹ סֵי קוּנְפֵילִיווֹ פְלוּמוֹ דֵי בַאנוֹ בוּרֵיפִֿיקַאווֹ בוּרֵיפִֿיקַאנוֹ אֵי רִיאִי נוּן סֵי סְפִיקַארוֹ׃ (Judeo-Roman)

     se səṭerinaʔwo sup̄əleṭo de p̄uqo se qunəpeliwo pəlumo de baʔno burep̄iqaʔwo burep̄iqaʔno ʔe riʔi nun se səpiqaʔro.

     /Se sterinavo suffletto; de fuco se cunpellivo plummo; de bano bureficavo bureficano; e rii nun se spiccaro./

     The bellows has been burned; the lead has been consumed by fire; the refiner has refined in vain; and the wicked have not been driven away.