נסחף

Hebrew

Root
ס־ח־ף (s-kh-p)
2 terms

Verb

נִסְחַף • (niskháf) (nif'al construction, active counterpart סָחַף)

1. to drift

Conjugation

Conjugation of נִסְחַף (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		להיסחף / לְהִסָּחֵף
		action noun		היסחפות / הִסָּחֲפוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	נִסְחַפְתִּי		נִסְחַפְנוּ
	second	נִסְחַפְתָּ	נִסְחַפְתְּ	נִסְחַפְתֶּם	נִסְחַפְתֶּן
	third	נִסְחַף	נִסְחֲפָה	נִסְחֲפוּ
present		נִסְחָף	נִסְחֶפֶת	נִסְחָפִים	נִסְחָפוֹת
future	first	אֶסָּחֵף		ניסחף / נִסָּחֵף
	second	תיסחף / תִּסָּחֵף	תיסחפי / תִּסָּחֲפִי	תיסחפו / תִּסָּחֲפוּ	תיסחפנה / תִּסָּחֵפְנָה1
	third	ייסחף / יִסָּחֵף	תיסחף / תִּסָּחֵף	ייסחפו / יִסָּחֲפוּ	תיסחפנה / תִּסָּחֵפְנָה1
imperative		היסחף / הִסָּחֵף	היסחפי / הִסָּחֲפִי	היסחפו / הִסָּחֲפוּ	היסחפנה / הִסָּחֵפְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.