נסחף

Hebrew

Root
ס־ח־ף (s-kh-p)

Verb

נִסְחַף • (niskháf) (nif'al construction, active counterpart סָחַף)

1. to drift

Conjugation

Conjugation of נִסְחַף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיסחף / לְהִסָּחֵף action noun: היסחפות / הִסָּחֲפוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִסְחַפְתִּי		נִסְחַפְנוּ
	second	נִסְחַפְתָּ	נִסְחַפְתְּ	נִסְחַפְתֶּם	נִסְחַפְתֶּן
	third	נִסְחַף	נִסְחֲפָה	נִסְחֲפוּ
present		נִסְחָף	נִסְחֶפֶת	נִסְחָפִים	נִסְחָפוֹת
future	first	אֶסָּחֵף		ניסחף / נִסָּחֵף
	second	תיסחף / תִּסָּחֵף	תיסחפי / תִּסָּחֲפִי	תיסחפו / תִּסָּחֲפוּ	תיסחפנה / תִּסָּחֵפְנָה1
	third	ייסחף / יִסָּחֵף	תיסחף / תִּסָּחֵף	ייסחפו / יִסָּחֲפוּ	תיסחפנה / תִּסָּחֵפְנָה1
imperative		היסחף / הִסָּחֵף	היסחפי / הִסָּחֲפִי	היסחפו / הִסָּחֲפוּ	היסחפנה / הִסָּחֵפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.