נלחם

Hebrew

Root
ל־ח־ם (l-kh-m)
9 terms

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /nilˈχam/

Verb

נִלְחַם • (nilkhám) (nif'al construction)

1. to fight, wage war

Conjugation

Conjugation of נִלְחַם (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		להילחם / לְהִלָּחֵם
		action noun		הילחמות / הִלָּחֲמוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	נִלְחַמְתִּי		נִלְחַמְנוּ
	second	נִלְחַמְתָּ	נִלְחַמְתְּ	נִלְחַמְתֶּם	נִלְחַמְתֶּן
	third	נִלְחַם	נִלְחֲמָה	נִלְחֲמוּ
present		נִלְחָם	נִלְחֶמֶת	נִלְחָמִים	נִלְחָמוֹת
future	first	אֶלָּחֵם		נילחם / נִלָּחֵם
	second	תילחם / תִּלָּחֵם	תילחמי / תִּלָּחֲמִי	תילחמו / תִּלָּחֲמוּ	תילחמנה / תִּלָּחֵמְנָה1
	third	יילחם / יִלָּחֵם	תילחם / תִּלָּחֵם	יילחמו / יִלָּחֲמוּ	תילחמנה / תִּלָּחֵמְנָה1
imperative		הילחם / הִלָּחֵם	הילחמי / הִלָּחֲמִי	הילחמו / הִלָּחֲמוּ	הילחמנה / הִלָּחֵמְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H3898 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible