ניתב

Hebrew

Root
נ־ת־ב (n-t-b)

Verb

ניתב / נִתֵּב • (nitév) (pi'el construction, passive counterpart נותב / נֻתַּב)

1. to pilot
2. to route, to direct

Conjugation

Conjugation of ניתב / נִתֵּב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַתֵּב action noun: ניתוב / נִתּוּב
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניתבתי / נִתַּבְתִּי		ניתבנו / נִתַּבְנוּ
	second	ניתבת / נִתַּבְתָּ	ניתבת / נִתַּבְתְּ	ניתבתם / נִתַּבְתֶּם	ניתבתן / נִתַּבְתֶּן
	third	ניתב / נִתֵּב	ניתבה / נִתְּבָה	ניתבו / נִתְּבוּ
present		מְנַתֵּב	מְנַתֶּבֶת	מְנַתְּבִים	מְנַתְּבוֹת
future	first	אֲנַתֵּב		נְנַתֵּב
	second	תְּנַתֵּב	תְּנַתְּבִי	תְּנַתְּבוּ	תְּנַתֵּבְנָה1
	third	יְנַתֵּב	תְּנַתֵּב	יְנַתְּבוּ	תְּנַתֵּבְנָה1
imperative		נַתֵּב	נַתְּבִי	נַתְּבוּ	נַתֵּבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “ניתב” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language