ניפח

Hebrew

Root
נ־פ־ח (n-p-kh)

Verb

ניפח / נִפֵּחַ • (nipéakh) (pi'el construction)

1. to inflate

Conjugation

Conjugation of ניפח / נִפֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַפֵּחַ action noun: ניפוח / נִפּוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניפחתי / נִפַּחְתִּי		ניפחנו / נִפַּחְנוּ
	second	ניפחת / נִפַּחְתָּ	ניפחת / נִפַּחְתְּ	ניפחתם / נִפַּחְתֶּם	ניפחתן / נִפַּחְתֶּן
	third	ניפח / נִפֵּחַ	ניפחה / נִפְּחָה	ניפחו / נִפְּחוּ
present		מְנַפֵּחַ	מְנַפַּחַת	מְנַפְּחִים	מְנַפְּחוֹת
future	first	אֲנַפֵּחַ		נְנַפֵּחַ
	second	תְּנַפֵּחַ	תְּנַפְּחִי	תְּנַפְּחוּ	תְּנַפַּחְנָה1
	third	יְנַפֵּחַ	תְּנַפֵּחַ	יְנַפְּחוּ	תְּנַפַּחְנָה1
imperative		נַפֵּחַ	נַפְּחִי	נַפְּחוּ	נַפַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “ניפח” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language