ניגש

Hebrew

Etymology

Root
נ־ג־שׁ (n-g-sh)
8 terms

From the root נ־ג־שׁ

Verb

ניגש / נִגַּשׁ • (nigásh) (infinitive לָגֶשֶׁת, present ניגש / נִגָּשׁ, future ייגש / יִגַּשׁ, imperative גַּשׁ)

1. To approach, come up to. [with אֶל]
2. To participate in.
3. To sit/take (an exam).
4. To tackle (a task).

Usage notes

• ניגש is conjugated using a mix of two binyanim. It uses the pa'al construction for the infinitive, imperative, and future tenses, but the nif'al construction for the past and present.

Conjugation

Inflection of ניגש

non-finite forms		to-infinitive		לָגֶשֶׁת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	ניגשתי \ נִגַּשְׁתִּי		ניגשנו \ נִגַּשְׁנוּ
	second	ניגשת \ נִגַּשְׁתָּ	ניגשת \ נִגַּשְׁתְּ	ניגשתם \ נִגַּשְׁתֶּם	ניגשתן \ נִגַּשְׁתֶּן
	third	ניגש \ נִגַּשׁ	ניגשה \ נִגְּשָׁה	ניגשו \ נִגְּשׁוּ
present		ניגש \ נִגָּשׁ	ניגשת \ נִגֶּשֶׁת	ניגשים \ נִגָּשִׁים	ניגשות \ נִגָּשׁוֹת
future	first	אֶגַּשׁ		ניגש \ נִגַּשׁ
	second	תיגש \ תִּגַּשׁ	תיגשי \ תִּגְּשִׁי	תיגשו \ תִּגְּשׁוּ	תיגשנה \ תִּגַּשְׁנָה1
	third	ייגש \ יִגַּשׁ	תיגש \ תִּגַּשׁ	ייגשו \ יִגְּשׁוּ	תיגשנה \ תִּגַּשְׁנָה1
imperative		גַּשׁ	גְּשִׁי	גְּשִׁוּ	גַּשְׁנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H5066 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible