נדחה

Hebrew

Etymology

Root
ד־ח־ה (d-kh-h)
2 terms

Mediopassive of דָחָה (dakhá).

Verb

נִדְחָה • (nidkhá) (nif'al construction, active counterpart דָּחָה)

1. to be postponed, to be delayed, to be put off

Conjugation

Conjugation of נִדְחָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להידחות / לְהִדָּחוֹת action noun: הידחות / הִדָּחוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִדְחֵיתִי		נִדְחֵינוּ
	second	נִדְחֵיתָ	נִדְחֵית	נִדְחֵיתֶם	נִדְחֵיתֶן
	third	נִדְחָה	נִדְחֲתָה	נִדְחוּ
present		נִדְחֶה	נִדְחֵית	נִדְחִים	נִדְחוֹת
future	first	אֶדָּחֶה		נידחה / נִדָּחֶה
	second	תידחה / תִּדָּחֶה	תידחי / תִּדָּחִי	תידחו / תִּדָּחוּ	תידחינה / תִּדָּחֶינָה1
	third	יידחה / יִדָּחֶה	תידחה / תִּדָּחֶה	יידחו / יִדָּחוּ	תידחינה / תִּדָּחֶינָה1
imperative		הידחה / הִדָּחֵה	הידחי / הִדָּחִי	הידחו / הִדָּחוּ	הידחינה / הִדָּחֶינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.