נברא

Hebrew

Root
ב־ר־א (b-r-ʾ)

Verb

נִבְרָא • (nivra) (nif'al construction, active counterpart בָּרָא)

1. to be created

Conjugation

Conjugation of נִבְרָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיברא / לְהִבָּרֵא action noun: היבראות / הִבָּרְאוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִבְרֵאתִי		נִבְרֵאנוּ
	second	נִבְרֵאתָ	נִבְרֵאת	נִבְרֵאתֶם	נִבְרֵאתֶן
	third	נִבְרָא	נִבְרְאָה	נִבְרְאוּ
present		נִבְרָא	נִבְרֵאת	נִבְרָאִים	נִבְרָאוֹת
future	first	אֶבָּרֵא		ניברא / נִבָּרֵא
	second	תיברא / תִּבָּרֵא	תיבראי / תִּבָּרְאִי	תיבראו / תִּבָּרְאוּ	תיבראנה / תִּבָּרֶאנָה1
	third	ייברא / יִבָּרֵא	תיברא / תִּבָּרֵא	ייבראו / יִבָּרְאוּ	תיבראנה / תִּבָּרֶאנָה1
imperative		היברא / הִבָּרֵא	היבראי / הִבָּרְאִי	היבראו / הִבָּרְאוּ	היבראנה / הִבָּרֶאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

נִבְרָא • (nivra)

1. first-person plural future of בָּרָא