נאהב

Hebrew

Root
א־ה־ב (ʾ-h-b)

Verb

נֶאֱהַב • (ne'eháv) (nif'al construction, active counterpart אָהַב)

1. to be loved, to be dear

Conjugation

Conjugation of נֶאֱהַב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיאהב / לְהֵאָהֵב action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נֶאֱהַבְתִּי		נֶאֱהַבְנוּ
	second	נֶאֱהַבְתָּ	נֶאֱהַבְתְּ	נֶאֱהַבְתֶּם	נֶאֱהַבְתֶּן
	third	נֶאֱהַב	נֶאֶהֲבָה	נֶאֶהֲבוּ
present		נֶאֱהָב	נֶאֱהֶבֶת	נֶאֱהָבִים	נֶאֱהָבוֹת
future	first	איאהב / אֵאָהֵב		ניאהב / נֵאָהֵב
	second	תיאהב / תֵּאָהֵב	תיאהבי / תֵּאָהֲבִי	תיאהבו / תֵּאָהֲבוּ	תיאהבנה / תֵּאָהֵבְנָה1
	third	ייאהב / יֵאָהֵב	תיאהב / תֵּאָהֵב	ייאהבו / יֵאָהֲבוּ	תיאהבנה / תֵּאָהֵבְנָה1
imperative		היאהב / הֵאָהֵב	היאהבי / הֵאָהֲבִי	היאהבו / הֵאָהֲבוּ	היאהבנה / הֵאָהֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.