מוטט

Hebrew

Root
מ־ו־ט (m-w-ṭ)

Verb

מוֹטֵט • (motet) (pi'el construction)

1. to demolish, to cause to collapse

Conjugation

Conjugation of מוֹטֵט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמוֹטֵט action noun: מִיטוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מוֹטַטְתִּי		מוֹטַטְנוּ
	second	מוֹטַטְתָּ	מוֹטַטְתְּ	מוֹטַטְתֶּם	מוֹטַטְתֶּן
	third	מוֹטֵט	מוֹטְטָה	מוֹטְטוּ
present		מְמוֹטֵט	מְמוֹטֶטֶת	מְמוֹטְטִים	מְמוֹטְטוֹת
future	first	אֲמוֹטֵט		נְמוֹטֵט
	second	תְּמוֹטֵט	תְּמוֹטְטִי	תְּמוֹטְטוּ	תְּמוֹטֵטְנָה1
	third	יְמוֹטֵט	תְּמוֹטֵט	יְמוֹטְטוּ	תְּמוֹטֵטְנָה1
imperative		מוֹטֵט	מוֹטְטִי	מוֹטְטוּ	מוֹטֵטְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.