מבוכה

Hebrew

Root
ב־ו־ך (b-w-k)

Noun

מְבוּכָה • (m'vukhá) f (plural indefinite מְבוּכוֹת, singular construct מְבוּכַת־)

1. an embarrassment
2. confusion

Declension

Declension of מְבוּכָה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	מְבוּכָה	first	מְבוּכָתִי		מְבוּכָתֵנוּ
	definite	הַמְּבוּכָה	second	מְבוּכָתְךָ	מְבוּכָתֵךְ	מְבוּכַתְכֶם	מְבוּכַתְכֶן
	construct	מְבוּכַת־	third	מְבוּכָתוֹ	מְבוּכָתָהּ	מְבוּכָתָם	מְבוּכָתָן
plural	indefinite	מְבוּכוֹת	first	מבוכותיי / מְבוּכוֹתַי		מְבוּכוֹתֵינוּ
	definite	הַמְּבוּכוֹת	second	מְבוּכוֹתֶיךָ	מבוכותייך / מְבוּכוֹתַיִךְ	מְבוּכוֹתֵיכֶם	מְבוּכוֹתֵיכֶן
	construct	מְבוּכוֹת־	third	מְבוּכוֹתָיו	מְבוּכוֹתֶיהָ	מְבוּכוֹתָם	מְבוּכוֹתָן