כוזר

Hebrew

Etymology

From Judeo-Arabic כׄזָר (ḵuzar).

Noun

כּוּזָר • (kuzár) m

1. Khazars (collectively)
   • Judah Halevi, ספר הכוזרי (Sefer haKuzarí), 1.1, trans. into Hebrew by Judah ibn Tibbon [1]

     וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד בְּתוֹרַת הַכּוּזָר עַד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַהֵיכָל וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּעַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם

     Yet he was very diligent in the instruction of the Khazars, such that he devoted himself in temple service and sacrifices with a perfect heart.

See also

• כוזרי