ייחד

Hebrew

Root
י־ח־ד (y-kh-d)

Verb

ייחד / יִחֵד • (yikhéd) (pi'el construction, passive counterpart יוחד / יֻחַד)

1. to designate, to set aside, to dedicate (to mark out and make known; to point out; to name; to indicate)
2. to individualise

Conjugation

Conjugation of ייחד / יִחֵד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְיַחֵד action noun: ייחוד / יִחוּד
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ייחדתי / יִחַדְתִּי		ייחדנו / יִחַדְנוּ
	second	ייחדת / יִחַדְתָּ	ייחדת / יִחַדְתְּ	ייחדתם / יִחַדְתֶּם	ייחדתן / יִחַדְתֶּן
	third	ייחד / יִחֵד	ייחדה / יִחֲדָה	ייחדו / יִחֲדוּ
present		מְיַחֵד	מְיַחֶדֶת	מְיַחֲדִים	מְיַחֲדוֹת
future	first	אֲיַחֵד		נְיַחֵד
	second	תְּיַחֵד	תְּיַחֲדִי	תְּיַחֲדוּ	תְּיַחֵדְנָה1
	third	יְיַחֵד	תְּיַחֵד	יְיַחֲדוּ	תְּיַחֵדְנָה1
imperative		יַחֵד	יַחֲדִי	יַחֲדוּ	יַחֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.