טֵירַה

See also: טירה

Judeo-Italian

Etymology

Inherited from Latin terra, from Proto-Italic *terzā, from Proto-Indo-European *ters-eh₂, from *ters- (“dry”).

Noun

טֵירַה (ṭerah /terra/) f (plural טֵירִי (ṭeri /⁠terri⁠/))

1. land, country, region
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 22, leaf 2, right page, lines 20–22:

     קֵי נוּן פַֿאוֵילַאיִי קוּן לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי אֵי נוּן קוּמַאנַאיִי אֵיסִי אִין דִי דֵי לוּ פַֿארֵי ִיִישִירֵי אִיִיוֹ אֵיסִי דַא טֵירַה דֵי מִיצְרַיִמ פֵיר קַאווּסִי דֵי קַאסְטוֹ אֵי סַאקְרֵיפִֿיזִיאוֹ׃ (Judeo-Roman)

     qe nun p̄aʔvelaʔyi qun li paʔṭeri vusəṭeri ʔe nun qumaʔnaʔyi ʔesi ʔin di de lu p̄aʔre yišire ʔiyo ʔesi daʔ ṭerah de miṣərayim per qaʔvusi de qaʔsəṭo ʔe saʔqərep̄iṣiʔo.

     /Ché nun favellaji cun li pateri vusteri, e nun cumannaji essi, in dì de lu fare jiscire ijo essi da terra de Miṣərayim per causi de casto e sacrefizio./

     For I did not speak with your fathers, and I did not command them, on the day I led them out of the land of Egypt, for reasons of burnt offering or sacrifice.