חבט

Hebrew

Root
ח־ב־ט (kh-b-ṭ)
3 terms

Etymology

From Proto-Semitic *habat-.

Verb

חָבַט • (khavát) (pa'al construction)

1. to strike, hit

Conjugation

Conjugation of חָבַט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לחבוט / לַחֲבֹט action noun: חֲבִיטָה passive participle: חָבוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָבַטְתִּי		חָבַטְנוּ
	second	חָבַטְתָּ	חָבַטְתְּ	חֲבַטְתֶּם1	חֲבַטְתֶּן1
	third	חָבַט	חָבְטָה	חָבְטוּ
present		חוֹבֵט	חוֹבֶטֶת	חוֹבְטִים	חוֹבְטוֹת
future	first	אחבוט / אֶחֱבֹט		נחבוט / נַחֲבֹט
	second	תחבוט / תַּחֲבֹט	תַּחַבְטִי	תַּחַבְטוּ	תחבוטנה / תַּחֲבֹטְנָה2
	third	יחבוט / יַחֲבֹט	תחבוט / תַּחֲבֹט	יַחַבְטוּ	תחבוטנה / תַּחֲבֹטְנָה2
imperative		חבוט / חֲבֹט	חִבְטִי	חִבְטוּ	חבוטנה / חֲבֹטְנָה2
notes		Pronounced חָבַטְתֶּם and חָבַטְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

or

Conjugation of חָבַט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לחבוט / לַחְבֹּט action noun: חֲבִיטָה passive participle: חָבוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חָבַטְתִּי		חָבַטְנוּ
	second	חָבַטְתָּ	חָבַטְתְּ	חֲבַטְתֶּם1	חֲבַטְתֶּן1
	third	חָבַט	חָבְטָה	חָבְטוּ
present		חוֹבֵט	חוֹבֶטֶת	חוֹבְטִים	חוֹבְטוֹת
future	first	אחבוט / אֶחְבֹּט		נחבוט / נַחְבֹּט
	second	תחבוט / תַּחְבֹּט	תַּחְבְּטִי	תַּחְבְּטוּ	תחבוטנה / תַּחְבֹּטְנָה2
	third	יחבוט / יַחְבֹּט	תחבוט / תַּחְבֹּט	יַחְבְּטוּ	תחבוטנה / תַּחְבֹּטְנָה2
imperative		חבוט / חֲבֹט	חִבְטִי	חִבְטוּ	חבוטנה / חֲבֹטְנָה2
notes		Pronounced חָבַטְתֶּם and חָבַטְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• H2251 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible