זוהה

Hebrew

Verb

זוהה / זֹהָה • (zohá) (pu'al construction, active counterpart זיהה / זִהָה)

1. to be identified; to be recognized

Conjugation

Conjugation of זוהה / זֹהָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	זוהיתי / זֹהֵיתִי		זוהינו / זֹהֵינוּ
	second	זוהית / זֹהֵיתָ	זוהית / זֹהֵית	זוהיתם / זֹהֵיתֶם	זוהיתן / זֹהֵיתֶן
	third	זוהה / זֹהָה	זוהתה / זֹהֲתָה	זוהו / זֹהוּ
present		מזוהה / מְזֹהֶה	מזוהה / מְזֹהָה	מזוהים / מְזֹהִים	מזוהות / מְזֹהוֹת
future	first	אזוהה / אֲזֹהֶה		נזוהה / נְזֹהֶה
	second	תזוהה / תְּזֹהֶה	תזוהי / תְּזֹהִי	תזוהו / תְּזֹהוּ	תזוהינה / תְּזֹהֶינָה1
	third	יזוהה / יְזֹהֶה	תזוהה / תְּזֹהֶה	יזוהו / יְזֹהוּ	תזוהינה / תְּזֹהֶינָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.