ויתר

Hebrew

Root
ו־ת־ר (w-t-r)
1 term

Verb

ויתר / וִתֵּר • (vitér) (pi'el construction)

1. To give up (on) [with עַל (al) ‘on’]

Conjugation

Conjugation of ויתר / וִתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְוַתֵּר
		action noun		ויתור / וִתּוּר
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	ויתרתי / וִתַּרְתִּי		ויתרנו / וִתַּרְנוּ
	second	ויתרת / וִתַּרְתָּ	ויתרת / וִתַּרְתְּ	ויתרתם / וִתַּרְתֶּם	ויתרתן / וִתַּרְתֶּן
	third	ויתר / וִתֵּר	ויתרה / וִתְּרָה	ויתרו / וִתְּרוּ
present		מְוַתֵּר	מְוַתֶּרֶת	מְוַתְּרִים	מְוַתְּרוֹת
future	first	אֲוַתֵּר		נְוַתֵּר
	second	תְּוַתֵּר	תְּוַתְּרִי	תְּוַתְּרוּ	תְּוַתֵּרְנָה1
	third	יְוַתֵּר	תְּוַתֵּר	יְוַתְּרוּ	תְּוַתֵּרְנָה1
imperative		וַתֵּר	וַתְּרִי	וַתְּרוּ	וַתֵּרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.