התראה

Hebrew

Etymology

Root
ר־א־ה (r-ʾ-h)

From the root ר־א־ה

Verb

הִתְרָאָה • (hitra'a) (hitpa'el construction)

1. see each other; be seen; appear

Conjugation

Conjugation of הִתְרָאָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְרָאוֹת action noun: הִתְרָאוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְרָאֵיתִי		הִתְרָאֵינוּ
	second	הִתְרָאֵיתָ	הִתְרָאֵית	הִתְרָאֵיתֶם	הִתְרָאֵיתֶן
	third	הִתְרָאָה	הִתְרָאֲתָה	הִתְרָאוּ
present		מִתְרָאֶה	מִתְרָאָה	מִתְרָאִים	מִתְרָאוֹת
future	first	אֶתְרָאֶה		נִתְרָאֶה
	second	תִּתְרָאֶה	תִּתְרָאִי	תִּתְרָאוּ	תִּתְרָאֶינָה1
	third	יִתְרָאֶה	תִּתְרָאֶה	יִתְרָאוּ	תִּתְרָאֶינָה1
imperative		הִתְרָאֵה	הִתְרָאִי	הִתְרָאוּ	הִתְרָאֶינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Noun

הַתְרָאָה • (hat'ra'á) f

1. warning; advance notice