התקרח

Hebrew

Root
ק־ר־ח (q-r-kh)

Verb

הִתְקָרֵחַ • (hitkaréakh) (hitpa'el construction)

1. to bald, to go bald

Conjugation

Conjugation of הִתְקָרֵחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְקָרֵחַ action noun: הִתְקָרְחוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְקָרַחְתִּי		הִתְקָרַחְנוּ
	second	הִתְקָרַחְתָּ	הִתְקָרַחְתְּ	הִתְקָרַחְתֶּם	הִתְקָרַחְתֶּן
	third	הִתְקָרֵחַ	הִתְקָרְחָה	הִתְקָרְחוּ
present		מִתְקָרֵחַ	מִתְקָרַחַת	מִתְקָרְחִים	מִתְקָרְחוֹת
future	first	אֶתְקָרֵחַ		נִתְקָרֵחַ
	second	תִּתְקָרֵחַ	תִּתְקָרְחִי	תִּתְקָרְחוּ	תִּתְקָרַחְנָה1
	third	יִתְקָרֵחַ	תִּתְקָרֵחַ	יִתְקָרְחוּ	תִּתְקָרַחְנָה1
imperative		הִתְקָרֵחַ	הִתְקָרְחִי	הִתְקָרְחוּ	הִתְקָרַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.