התקנא

Hebrew

Root
ק־נ־א (q-n-ʾ)

Verb

הִתְקַנֵּא • (hitkané) (hitpa'el construction)

1. to get jealous

Conjugation

Conjugation of הִתְקַנֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְקַנֵּא action noun: הִתְקַנְּאוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְקַנֵּאתִי		הִתְקַנֵּאנוּ
	second	הִתְקַנֵּאתָ	הִתְקַנֵּאת	הִתְקַנֵּאתֶם	הִתְקַנֵּאתֶן
	third	הִתְקַנֵּא	הִתְקַנְּאָה	הִתְקַנְּאוּ
present		מִתְקַנֵּא	מִתְקַנֵּאת	מִתְקַנְּאִים	מִתְקַנְּאוֹת
future	first	אֶתְקַנֵּא		נִתְקַנֵּא
	second	תִּתְקַנֵּא	תִּתְקַנְּאִי	תִּתְקַנְּאוּ	תִּתְקַנֶּאנָה1
	third	יִתְקַנֵּא	תִּתְקַנֵּא	יִתְקַנְּאוּ	תִּתְקַנֶּאנָה1
imperative		הִתְקַנֵּא	הִתְקַנְּאִי	הִתְקַנְּאוּ	הִתְקַנֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.