התקלקל

Hebrew

Root
ק־ל־ק־ל (q-l-q-l)

Verb

הִתְקַלְקֵל • (hitkalkél) (hitpa'el construction)

1. to break down (to fail)
2. to spoil (of food)

Conjugation

Conjugation of הִתְקַלְקֵל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְקַלְקֵל action noun: הִתְקַלְקְלוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְקַלְקַלְתִּי		הִתְקַלְקַלְנוּ
	second	הִתְקַלְקַלְתָּ	הִתְקַלְקַלְתְּ	הִתְקַלְקַלְתֶּם	הִתְקַלְקַלְתֶּן
	third	הִתְקַלְקֵל	הִתְקַלְקְלָה	הִתְקַלְקְלוּ
present		מִתְקַלְקֵל	מִתְקַלְקֶלֶת	מִתְקַלְקְלִים	מִתְקַלְקְלוֹת
future	first	אֶתְקַלְקֵל		נִתְקַלְקֵל
	second	תִּתְקַלְקֵל	תִּתְקַלְקְלִי	תִּתְקַלְקְלוּ	תִּתְקַלְקֵלְנָה1
	third	יִתְקַלְקֵל	תִּתְקַלְקֵל	יִתְקַלְקְלוּ	תִּתְקַלְקֵלְנָה1
imperative		הִתְקַלְקֵל	הִתְקַלְקְלִי	הִתְקַלְקְלוּ	הִתְקַלְקֵלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.