התקיף

Hebrew

Etymology

Root
ת־ק־ף (t-q-p)
9 terms

From the root ת־ק־ף (t-k-p).

Verb

הִתְקִיף • (hitkíf) (hif'il construction, passive counterpart הותקף / הֻתְקַף)

1. To attack.
2. (sports) To be on offense.

Conjugation

Conjugation of הִתְקִיף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַתְקִיף action noun: הַתְקָפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְקַפְתִּי		הִתְקַפְנוּ
	second	הִתְקַפְתָּ	הִתְקַפְתְּ	הִתְקַפְתֶּם	הִתְקַפְתֶּן
	third	הִתְקִיף	הִתְקִיפָה	הִתְקִיפוּ
present		מַתְקִיף	מַתְקִיפָה	מַתְקִיפִים	מַתְקִיפוֹת
future	first	אַתְקִיף		נַתְקִיף
	second	תַּתְקִיף	תַּתְקִיפִי	תַּתְקִיפוּ	תַּתְקֵפְנָה1
	third	יַתְקִיף	תַּתְקִיף	יַתְקִיפוּ	תַּתְקֵפְנָה1
imperative		הַתְקֵף	הַתְקִיפִי	הַתְקִיפוּ	הַתְקֵפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• הותקף (hutkáf)
• התקף (hetkéf)