התקומם

Hebrew

Root
ק־ו־ם (q-w-m)

Verb

הִתְקוֹמֵם • (hitkomem) (hitpa'el construction)

1. to revolt, to rebel, to rise up (against)
2. (by extension) to protest, to oppose, to object (to)

Conjugation

Conjugation of הִתְקוֹמֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְקוֹמֵם action noun: הִתְקוֹמְמוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְקוֹמַמְתִּי		הִתְקוֹמַמְנוּ
	second	הִתְקוֹמַמְתָּ	הִתְקוֹמַמְתְּ	הִתְקוֹמַמְתֶּם	הִתְקוֹמַמְתֶּן
	third	הִתְקוֹמֵם	הִתְקוֹמְמָה	הִתְקוֹמְמוּ
present		מִתְקוֹמֵם	מִתְקוֹמֶמֶת	מִתְקוֹמְמִים	מִתְקוֹמְמוֹת
future	first	אֶתְקוֹמֵם		נִתְקוֹמֵם
	second	תִּתְקוֹמֵם	תִּתְקוֹמְמִי	תִּתְקוֹמְמוּ	תִּתְקוֹמֵמְנָה1
	third	יִתְקוֹמֵם	תִּתְקוֹמֵם	יִתְקוֹמְמוּ	תִּתְקוֹמֵמְנָה1
imperative		הִתְקוֹמֵם	הִתְקוֹמְמִי	הִתְקוֹמְמוּ	הִתְקוֹמֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.