התפתה

Hebrew

Root
פ־ת־ה (p-t-h)
1 term

Verb

הִתְפַּתָּה • (hitpata) (hitpa'el construction)

1. to give in to temptation, to be enticed
   • עברי לידר, הכוס הכחולה

     וגם אם קשה אל תתפתה לאהוב

     And even if [it's] though don't be enticed to love

Conjugation

Conjugation of הִתְפַּתָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִתְפַּתּוֹת
		action noun		הִתְפַּתּוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִתְפַּתֵּיתִי		הִתְפַּתֵּינוּ
	second	הִתְפַּתֵּיתָ	הִתְפַּתֵּית	הִתְפַּתֵּיתֶם	הִתְפַּתֵּיתֶן
	third	הִתְפַּתָּה	הִתְפַּתְּתָה	הִתְפַּתּוּ
present		מִתְפַּתֶּה	מִתְפַּתָּה	מִתְפַּתִּים	מִתְפַּתּוֹת
future	first	אֶתְפַּתֶּה		נִתְפַּתֶּה
	second	תִּתְפַּתֶּה	תִּתְפַּתִּי	תִּתְפַּתּוּ	תִּתְפַּתֶּינָה1
	third	יִתְפַּתֶּה	תִּתְפַּתֶּה	יִתְפַּתּוּ	תִּתְפַּתֶּינָה1
imperative		הִתְפַּתֵּה	הִתְפַּתִּי	הִתְפַּתּוּ	הִתְפַּתֶּינָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.