התפרע

Hebrew

Root
פ־ר־ע (p-r-ʿ)

Verb

הִתְפָּרֵעַ • (hitparéa) (hitpa'el construction)

1. to go wild or act wildly
   • דניאלה ספקטור, הירושימה

     והרוח מִתְפָּרַעַת בנפשנו הלבנה. על המים היא נוסעת, אי אפשר לנסוע חזרה

2. to misbehave

Conjugation

Conjugation of הִתְפָּרֵעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְפָּרֵעַ action noun: הִתְפָּרְעוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְפָּרַעְתִּי		הִתְפָּרַעְנוּ
	second	הִתְפָּרַעְתָּ	הִתְפָּרַעְתְּ	הִתְפָּרַעְתֶּם	הִתְפָּרַעְתֶּן
	third	הִתְפָּרֵעַ	הִתְפָּרְעָה	הִתְפָּרְעוּ
present		מִתְפָּרֵעַ	מִתְפָּרַעַת	מִתְפָּרְעִים	מִתְפָּרְעוֹת
future	first	אֶתְפָּרֵעַ		נִתְפָּרֵעַ
	second	תִּתְפָּרֵעַ	תִּתְפָּרְעִי	תִּתְפָּרְעוּ	תִּתְפָּרַעְנָה1
	third	יִתְפָּרֵעַ	תִּתְפָּרֵעַ	יִתְפָּרְעוּ	תִּתְפָּרַעְנָה1
imperative		הִתְפָּרֵעַ	הִתְפָּרְעִי	הִתְפָּרְעוּ	הִתְפָּרַעְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.