התפאר

Hebrew

Root
פ־א־ר (p-ʾ-r)

Verb

הִתְפָּאֵר • (hitpa'ér) (hitpa'el construction)

1. to boast
2. to pride oneself
3. to be adorned, be beautified

Conjugation

Conjugation of הִתְפָּאֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְפָּאֵר action noun: הִתְפָּאֲרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְפָּאַרְתִּי		הִתְפָּאַרְנוּ
	second	הִתְפָּאַרְתָּ	הִתְפָּאַרְתְּ	הִתְפָּאַרְתֶּם	הִתְפָּאַרְתֶּן
	third	הִתְפָּאֵר	הִתְפָּאֲרָה	הִתְפָּאֲרוּ
present		מִתְפָּאֵר	מִתְפָּאֶרֶת	מִתְפָּאֲרִים	מִתְפָּאֲרוֹת
future	first	אֶתְפָּאֵר		נִתְפָּאֵר
	second	תִּתְפָּאֵר	תִּתְפָּאֲרִי	תִּתְפָּאֲרוּ	תִּתְפָּאֵרְנָה1
	third	יִתְפָּאֵר	תִּתְפָּאֵר	יִתְפָּאֲרוּ	תִּתְפָּאֵרְנָה1
imperative		הִתְפָּאֵר	הִתְפָּאֲרִי	הִתְפָּאֲרוּ	הִתְפָּאֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.