התעלה

Hebrew

Root
ע־ל־ה (ʿ-l-h)

Verb

הִתְעַלָּה • (hit'alá) (hitpa'el construction)

1. construed with על (ál) to outdo, to exceed

Conjugation

Conjugation of הִתְעַלָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְעַלּוֹת action noun: הִתְעַלּוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְעַלֵּיתִי		הִתְעַלֵּינוּ
	second	הִתְעַלֵּיתָ	הִתְעַלֵּית	הִתְעַלֵּיתֶם	הִתְעַלֵּיתֶן
	third	הִתְעַלָּה	הִתְעַלְּתָה	הִתְעַלּוּ
present		מִתְעַלֶּה	מִתְעַלָּה	מִתְעַלִּים	מִתְעַלּוֹת
future	first	אֶתְעַלֶּה		נִתְעַלֶּה
	second	תִּתְעַלֶּה	תִּתְעַלִּי	תִּתְעַלּוּ	תִּתְעַלֶּינָה1
	third	יִתְעַלֶּה	תִּתְעַלֶּה	יִתְעַלּוּ	תִּתְעַלֶּינָה1
imperative		הִתְעַלֵּה	הִתְעַלִּי	הִתְעַלּוּ	הִתְעַלֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.