התעטש

Hebrew

Root
ע־ט־שׁ (ʿ-ṭ-sh)
1 term

Etymology

Onomatopoeic; compare Arabic عَطَسَ (ʕaṭasa) and Assyrian Neo-Aramaic ܥܵܛܹܫ (ˁāṭēš).

Verb

הִתְעַטֵּשׁ • (hit'atésh) (hitpa'el construction)

1. to sneeze

Conjugation

Conjugation of הִתְעַטֵּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִתְעַטֵּשׁ
		action noun		הִתְעַטְּשׁוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִתְעַטַּשְׁתִּי		הִתְעַטַּשְׁנוּ
	second	הִתְעַטַּשְׁתָּ	הִתְעַטַּשְׁתְּ	הִתְעַטַּשְׁתֶּם	הִתְעַטַּשְׁתֶּן
	third	הִתְעַטֵּשׁ	הִתְעַטְּשָׁה	הִתְעַטְּשׁוּ
present		מִתְעַטֵּשׁ	מִתְעַטֶּשֶׁת	מִתְעַטְּשִׁים	מִתְעַטְּשׁוֹת
future	first	אֶתְעַטֵּשׁ		נִתְעַטֵּשׁ
	second	תִּתְעַטֵּשׁ	תִּתְעַטְּשִׁי	תִּתְעַטְּשׁוּ	תִּתְעַטֵּשְׁנָה1
	third	יִתְעַטֵּשׁ	תִּתְעַטֵּשׁ	יִתְעַטְּשׁוּ	תִּתְעַטֵּשְׁנָה1
imperative		הִתְעַטֵּשׁ	הִתְעַטְּשִׁי	הִתְעַטְּשׁוּ	הִתְעַטֵּשְׁנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.