התנשם

Hebrew

Root
נ־שׁ־ם (n-sh-m)

Verb

הִתְנַשֵּׁם • (hitnashém) (hitpa'el construction)

1. to hyperventilate

Conjugation

Conjugation of הִתְנַשֵּׁם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְנַשֵּׁם action noun: הִתְנַשְּׁמוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְנַשַּׁמְתִּי		הִתְנַשַּׁמְנוּ
	second	הִתְנַשַּׁמְתָּ	הִתְנַשַּׁמְתְּ	הִתְנַשַּׁמְתֶּם	הִתְנַשַּׁמְתֶּן
	third	הִתְנַשֵּׁם	הִתְנַשְּׁמָה	הִתְנַשְּׁמוּ
present		מִתְנַשֵּׁם	מִתְנַשֶּׁמֶת	מִתְנַשְּׁמִים	מִתְנַשְּׁמוֹת
future	first	אֶתְנַשֵּׁם		נִתְנַשֵּׁם
	second	תִּתְנַשֵּׁם	תִּתְנַשְּׁמִי	תִּתְנַשְּׁמוּ	תִּתְנַשֵּׁמְנָה1
	third	יִתְנַשֵּׁם	תִּתְנַשֵּׁם	יִתְנַשְּׁמוּ	תִּתְנַשֵּׁמְנָה1
imperative		הִתְנַשֵּׁם	הִתְנַשְּׁמִי	הִתְנַשְּׁמוּ	הִתְנַשֵּׁמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.