התנצר

Hebrew

Root
נ־צ־ר (n-ts-r)
3 terms

Verb

הִתְנַצֵּר • (hitnatsér) (hitpa'el construction)

1. to convert to Christianity

Conjugation

Conjugation of הִתְנַצֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְנַצֵּר action noun: הִתְנַצְּרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְנַצַּרְתִּי		הִתְנַצַּרְנוּ
	second	הִתְנַצַּרְתָּ	הִתְנַצַּרְתְּ	הִתְנַצַּרְתֶּם	הִתְנַצַּרְתֶּן
	third	הִתְנַצֵּר	הִתְנַצְּרָה	הִתְנַצְּרוּ
present		מִתְנַצֵּר	מִתְנַצֶּרֶת	מִתְנַצְּרִים	מִתְנַצְּרוֹת
future	first	אֶתְנַצֵּר		נִתְנַצֵּר
	second	תִּתְנַצֵּר	תִּתְנַצְּרִי	תִּתְנַצְּרוּ	תִּתְנַצֵּרְנָה1
	third	יִתְנַצֵּר	תִּתְנַצֵּר	יִתְנַצְּרוּ	תִּתְנַצֵּרְנָה1
imperative		הִתְנַצֵּר	הִתְנַצְּרִי	הִתְנַצְּרוּ	הִתְנַצֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.