התנכל

Hebrew

Root
נ־כ־ל (n-k-l)

Verb

הִתְנַכֵּל • (hitnakél) (hitpa'el construction)

1. to harass
   • 2015 September 17, Avi Kohen, “פתק על הניידת: "שוטר טוב זה שוטר מת"”, in Israel HaYom:

     "אם משטרה מתנכלת ותומכת ברצח אזרחים, קריאה לשחיטת שוטרים אינה נחשבת הסתה. שוטר טוב זה שוטר מת..."

     "im mishtará mitnakélet vetoméchet berétsach ezrachím, kri'á leshchitát shotrím eyná nechshévet hasatá. shotér tov ze shotér met..."

     "If the police harass and support murder of civillians, call for the slaughter of police officers is not considered incitement. A good cop is a dead cop..."

2. to plot against

Conjugation

Conjugation of הִתְנַכֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְנַכֵּל action noun: הִתְנַכְּלוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְנַכַּלְתִּי		הִתְנַכַּלְנוּ
	second	הִתְנַכַּלְתָּ	הִתְנַכַּלְתְּ	הִתְנַכַּלְתֶּם	הִתְנַכַּלְתֶּן
	third	הִתְנַכֵּל	הִתְנַכְּלָה	הִתְנַכְּלוּ
present		מִתְנַכֵּל	מִתְנַכֶּלֶת	מִתְנַכְּלִים	מִתְנַכְּלוֹת
future	first	אֶתְנַכֵּל		נִתְנַכֵּל
	second	תִּתְנַכֵּל	תִּתְנַכְּלִי	תִּתְנַכְּלוּ	תִּתְנַכֵּלְנָה1
	third	יִתְנַכֵּל	תִּתְנַכֵּל	יִתְנַכְּלוּ	תִּתְנַכֵּלְנָה1
imperative		הִתְנַכֵּל	הִתְנַכְּלִי	הִתְנַכְּלוּ	הִתְנַכֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.