התנבא
Jump to navigation
Jump to search
Hebrew
[edit]Root |
---|
נ־ב־א (n-b-ʾ) |
Verb
[edit]הִתְנַבֵּא • (hitnabé) (hitpa'el construction)
- to prophesy
Conjugation
[edit]Conjugation of הִתְנַבֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | הִתְנַבֵּאתִי | הִתְנַבֵּאנוּ | ||
second | הִתְנַבֵּאתָ | הִתְנַבֵּאת | הִתְנַבֵּאתֶם | הִתְנַבֵּאתֶן | |
third | הִתְנַבֵּא | הִתְנַבְּאָה | הִתְנַבְּאוּ | ||
present | מִתְנַבֵּא | מִתְנַבֵּאת | מִתְנַבְּאִים | מִתְנַבְּאוֹת | |
future | first | אֶתְנַבֵּא | נִתְנַבֵּא | ||
second | תִּתְנַבֵּא | תִּתְנַבְּאִי | תִּתְנַבְּאוּ | תִּתְנַבֶּאנָה1 | |
third | יִתְנַבֵּא | תִּתְנַבֵּא | יִתְנַבְּאוּ | תִּתְנַבֶּאנָה1 | |
imperative | הִתְנַבֵּא | הִתְנַבְּאִי | הִתְנַבְּאוּ | הִתְנַבֶּאנָה1 | |
notes |
|