התלקח

Hebrew

Root
ל־ק־ח (l-q-kh)
5 terms

Verb

הִתְלַקֵּחַ • (hitlakéakh) (hitpa'el construction)

1. to flare up

Conjugation

Conjugation of הִתְלַקֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִתְלַקֵּחַ
		action noun		הִתְלַקְּחוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִתְלַקַּחְתִּי		הִתְלַקַּחְנוּ
	second	הִתְלַקַּחְתָּ	הִתְלַקַּחְתְּ	הִתְלַקַּחְתֶּם	הִתְלַקַּחְתֶּן
	third	הִתְלַקֵּחַ	הִתְלַקְּחָה	הִתְלַקְּחוּ
present		מִתְלַקֵּחַ	מִתְלַקַּחַת	מִתְלַקְּחִים	מִתְלַקְּחוֹת
future	first	אֶתְלַקֵּחַ		נִתְלַקֵּחַ
	second	תִּתְלַקֵּחַ	תִּתְלַקְּחִי	תִּתְלַקְּחוּ	תִּתְלַקַּחְנָה1
	third	יִתְלַקֵּחַ	תִּתְלַקֵּחַ	יִתְלַקְּחוּ	תִּתְלַקַּחְנָה1
imperative		הִתְלַקֵּחַ	הִתְלַקְּחִי	הִתְלַקְּחוּ	הִתְלַקַּחְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “התלקח” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language