התיש

See also: ה־ תיש

Hebrew

Root
נ־ת־שׁ (n-t-sh)

Verb

הִתִּישׁ • (hitísh) (hif'il construction)

1. to tire, to exhaust

Conjugation

Conjugation of הִתִּישׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַתִּישׁ action noun: הַתָּשָׁה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתַּשְׁתִּי		הִתַּשְׁנוּ
	second	הִתַּשְׁתָּ	הִתַּשְׁתְּ	הִתַּשְׁתֶּם	הִתַּשְׁתֶּן
	third	הִתִּישׁ	הִתִּישָׁה	הִתִּישׁוּ
present		מַתִּישׁ	מַתִּישָׁה	מַתִּישִׁים	מַתִּישׁוֹת
future	first	אַתִּישׁ		נַתִּישׁ
	second	תַּתִּישׁ	תַּתִּישִׁי	תַּתִּישׁוּ	תַּתֵּשְׁנָה1
	third	יַתִּישׁ	תַּתִּישׁ	יַתִּישׁוּ	תַּתֵּשְׁנָה1
imperative		הַתֵּשׁ	הַתִּישִׁי	הַתִּישׁוּ	הַתֵּשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (to tire): עייף / עִיֵּף ('iyéf), קָרַע (qará), עָיַף (ayáf)