התחבא

Hebrew

Root
ח־ב־א (kh-b-ʾ)

Verb

הִתְחַבֵּא • (hitkhabé) (hitpa'el construction) (intransitive)

1. to hide, hide oneself, secrete oneself

Conjugation

Conjugation of הִתְחַבֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְחַבֵּא action noun: הִתְחַבְּאוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְחַבֵּאתִי		הִתְחַבֵּאנוּ
	second	הִתְחַבֵּאתָ	הִתְחַבֵּאת	הִתְחַבֵּאתֶם	הִתְחַבֵּאתֶן
	third	הִתְחַבֵּא	הִתְחַבְּאָה	הִתְחַבְּאוּ
present		מִתְחַבֵּא	מִתְחַבֵּאת	מִתְחַבְּאִים	מִתְחַבְּאוֹת
future	first	אֶתְחַבֵּא		נִתְחַבֵּא
	second	תִּתְחַבֵּא	תִּתְחַבְּאִי	תִּתְחַבְּאוּ	תִּתְחַבֶּאנָה1
	third	יִתְחַבֵּא	תִּתְחַבֵּא	יִתְחַבְּאוּ	תִּתְחַבֶּאנָה1
imperative		הִתְחַבֵּא	הִתְחַבְּאִי	הִתְחַבְּאוּ	הִתְחַבֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.