התווכח

Hebrew

Root
ו־כ־ח (w-k-kh)
3 terms

Verb

התווכח / הִתְוַכֵּחַ • (hitvakéakh) (hitpa'el construction)

1. (intransitive) to argue, debate, quarrel

Usage notes

• Followed by עִם (im, “with”) to indicate arguing with someone.

Conjugation

Conjugation of הִתְוַכֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהִתְוַכֵּחַ
		action noun		הִתְוַכְּחוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִתְוַכַּחְתִּי		הִתְוַכַּחְנוּ
	second	הִתְוַכַּחְתָּ	הִתְוַכַּחְתְּ	הִתְוַכַּחְתֶּם	הִתְוַכַּחְתֶּן
	third	הִתְוַכֵּחַ	הִתְוַכְּחָה	הִתְוַכְּחוּ
present		מִתְוַכֵּחַ	מִתְוַכַּחַת	מִתְוַכְּחִים	מִתְוַכְּחוֹת
future	first	אֶתְוַכֵּחַ		נִתְוַכֵּחַ
	second	תִּתְוַכֵּחַ	תִּתְוַכְּחִי	תִּתְוַכְּחוּ	תִּתְוַכַּחְנָה1
	third	יִתְוַכֵּחַ	תִּתְוַכֵּחַ	יִתְוַכְּחוּ	תִּתְוַכַּחְנָה1
imperative		הִתְוַכֵּחַ	הִתְוַכְּחִי	הִתְוַכְּחוּ	הִתְוַכַּחְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• על טעם וריח אין להתווכח / עַל טַעַם וְרֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ (al ta'ám v'réakh en l'hitvakéakh)