התבודד

Hebrew

Root
ב־ד־ד (b-d-d)

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /(h)it.boˈded/

Verb

הִתְבּוֹדֵד • (hitbodéd) (hitpa'el construction)

1. to seclude oneself, to withdraw from society

Conjugation

Conjugation of הִתְבּוֹדֵד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְבּוֹדֵד action noun: הִתְבּוֹדְדוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְבּוֹדַדְתִּי		הִתְבּוֹדַדְנוּ
	second	הִתְבּוֹדַדְתָּ	הִתְבּוֹדַדְתְּ	הִתְבּוֹדַדְתֶּם	הִתְבּוֹדַדְתֶּן
	third	הִתְבּוֹדֵד	הִתְבּוֹדְדָה	הִתְבּוֹדְדוּ
present		מִתְבּוֹדֵד	מִתְבּוֹדֶדֶת	מִתְבּוֹדְדִים	מִתְבּוֹדְדוֹת
future	first	אֶתְבּוֹדֵד		נִתְבּוֹדֵד
	second	תִּתְבּוֹדֵד	תִּתְבּוֹדְדִי	תִּתְבּוֹדְדוּ	תִּתְבּוֹדֵדְנָה1
	third	יִתְבּוֹדֵד	תִּתְבּוֹדֵד	יִתְבּוֹדְדוּ	תִּתְבּוֹדֵדְנָה1
imperative		הִתְבּוֹדֵד	הִתְבּוֹדְדִי	הִתְבּוֹדְדוּ	הִתְבּוֹדֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.