התבדח

Hebrew

Root
ב־ד־ח (b-d-kh)
5 terms

Verb

הִתְבַּדֵּחַ • (hitbadéakh) (hitpa'el construction)

1. to joke around

Conjugation

Conjugation of הִתְבַּדֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְבַּדֵּחַ action noun: הִתְבַּדְּחוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְבַּדַּחְתִּי		הִתְבַּדַּחְנוּ
	second	הִתְבַּדַּחְתָּ	הִתְבַּדַּחְתְּ	הִתְבַּדַּחְתֶּם	הִתְבַּדַּחְתֶּן
	third	הִתְבַּדֵּחַ	הִתְבַּדְּחָה	הִתְבַּדְּחוּ
present		מִתְבַּדֵּחַ	מִתְבַּדַּחַת	מִתְבַּדְּחִים	מִתְבַּדְּחוֹת
future	first	אֶתְבַּדֵּחַ		נִתְבַּדֵּחַ
	second	תִּתְבַּדֵּחַ	תִּתְבַּדְּחִי	תִּתְבַּדְּחוּ	תִּתְבַּדַּחְנָה1
	third	יִתְבַּדֵּחַ	תִּתְבַּדֵּחַ	יִתְבַּדְּחוּ	תִּתְבַּדַּחְנָה1
imperative		הִתְבַּדֵּחַ	הִתְבַּדְּחִי	הִתְבַּדְּחוּ	הִתְבַּדַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.