התאבל

Hebrew

Root
א־ב־ל (ʾ-b-l)

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /hit.(ʔ)aˈbel/

Verb

הִתְאַבֵּל • (hit'abél) (hitpa'el construction)

1. to mourn, to lament

Conjugation

Conjugation of הִתְאַבֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְאַבֵּל action noun: הִתְאַבְּלוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְאַבַּלְתִּי		הִתְאַבַּלְנוּ
	second	הִתְאַבַּלְתָּ	הִתְאַבַּלְתְּ	הִתְאַבַּלְתֶּם	הִתְאַבַּלְתֶּן
	third	הִתְאַבֵּל	הִתְאַבְּלָה	הִתְאַבְּלוּ
present		מִתְאַבֵּל	מִתְאַבֶּלֶת	מִתְאַבְּלִים	מִתְאַבְּלוֹת
future	first	אֶתְאַבֵּל		נִתְאַבֵּל
	second	תִּתְאַבֵּל	תִּתְאַבְּלִי	תִּתְאַבְּלוּ	תִּתְאַבֵּלְנָה1
	third	יִתְאַבֵּל	תִּתְאַבֵּל	יִתְאַבְּלוּ	תִּתְאַבֵּלְנָה1
imperative		הִתְאַבֵּל	הִתְאַבְּלִי	הִתְאַבְּלוּ	הִתְאַבֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.